בשנת 1977 הכריזה העצרת הכללית של האו”ם על ה-8 למרץ כ”יום האשה הבינלאומי”, יום חג זה בא לציין את התרומה הכלכלית, הפוליטית והחברתית של נשים לאנושות ולהביע כבוד ואהבה כלפי נשים. השבוע של ה-8 למרץ מצוין תכופות כ”שבוע האשה הבינלאומי”, שבוע זה שאנו נמצאים בעיצומו הוא הזדמנות להכיר חלק קטן מהנשים שעובדות באדם מילא, שאלנו כמה מהן על השילוב בין אמהות וקריירה, מה הן אוהבות בתפקיד שהן ממלאות ועוד כמה שאלות.

  • מיהי האשה שמעוררת בך השראה ומהווה עבורך מודל לחיקוי?
  • מהו הספר שלדעתך כל אישה חייבת לקרוא?
  • תובנה אחת ממך, לנערה המתבגרת בת ה- 16, שבעוד עשור תיכנס לשוק התעסוקה
  • מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?
  • מהי תפיסתך בנושא השילוב בין קריירה וגידול ילדים? האם זה הולך ביחד או מתנגש?

לכבוד יום האישה, הכנו לכן, נשים בלבד, הטבה מפרגנת. הירשמו לאחת מהסדנאות שלנו וקבלו 10% הנחה על סדנאות חודש אפריל, לכל מי שתירשם במרץ!

נעמי אוקון-אבירן
נעמי אוקון-אבירן

 היא אמא לארבעה ילדים שמאמינה שהמפתח להצלחה טמון באיזון שבין הקריירה לבין הבית והמשפחה. לרגל “שבוע האשה הבינלאומי” הכירו את נעמי אוקון-אבירן, מנהלת לקוחות ראשית בחברת אדם מילא. “ככל שההפרדה בין העבודה לבית חדה יותר, כך אני מצליחה למקסם את העשייה שלי בכל אחד מהתחומים ולהיות הכי יעילה ושלמה עם מה שאני עושה” כך אומרת נעמי מנסיונה האישי לאורך השנים.

עבורי זו פעילת זכויות האזרח האפרו-אמריקנית רוזה פארקס שבשנת 1955 סירבה לפנות את המושב שלה באוטובוס לטובת נוסע אחר רק משום שהיה לבן והייתה מוכנה להיאסר בשל כך ולהישפט בגין הפרת הסדר הציבורי. המעשה שלה עורר גל של חרם על חברת האוטובוסים בעיר מונטגומרי שבאלבמה, החרם נמשך שנה והוביל לכך שבית המשפט העליון בארה”ב פסק שההפרדה הגזעית באוטובוסים נוגדת את חוקת ארה”ב. אומץ הלב והנחישות שהפגינה פארקס, צריכים לשמש לנו גם כיום תזכורת שחובתנו להילחם בכל אפליה על רקע מין, דת או גזע.

“הדבר היה ככה” של מאיר שלו הוא אחד הספרים האהובים עלי, זהו ספר אוטוביוגרפי המתאר את משפחתו של שלו ובייחוד את סבתו. הסבתא, טוניה בן-ברק, הייתה חולת ניקיון מצחיקה עד דמעות אבל גם אישה חזקה ודומיננטית. היא נישאה לבעלה של אחותה שנפטרה ממלריה (המבוגר ממנה ב-14 שנה), טיפלה בשני ילדיו והצליחה להשאיר את המשפחה בנהלל, על אף הקשיים הרבים.

אם פעם נדרשנו לבחור מקצוע ותחום לימודים אחד שילווה אותנו לאורך כל הקריירה המקצועית שלנו, הרי שהיום מקובל לשנות קריירות, להתנסות במגוון תחומים ולגוון, מה שהופך את הבחירה לפחות מאיימת. לכן, אם הכיוון שנבחר כבר אינו מעניין ומגרה מספיק, כדאי לנסות דבר אחר, ללמוד תחום שונה ולהתפתח בכיוונים חדשים. אין סיבה לחשוש מלקחת סיכונים והעיקר הוא למצוא עיסוק משמעותי שגורם הנאה וסיפוק.

כשהשתחררתי מהצבא התלבטתי מאד בין לימודי ארכיטקטורה לבין פסיכולוגיה, תחומים שונים מאד זה מזה. לאחר התייעצות עם אנשי מקצוע משני התחומים, בחרתי בפסיכולוגיה, בשל הרצון לעבוד בעיקר עם אנשים. בהסתכלות לאחור, עשיתי את הבחירה הנכונה. מה שאני הכי אוהבת בעבודה שלי היום הוא הקשר השוטף והאינטנסיבי עם אנשים; הלקוחות השונים והמגוונים, הממשקים בתוך הארגון והעובדים שלי – צוות ותיק ומקצועי של מנהלי לקוחות שיש לי הזכות לעבוד במחיצתם וללמוד גם מהם כל הזמן.

ענת דרטלר גזי
ענת דרטלר גזי

היא מקבלת השראה מתלמידת חכמים ופוסקת הלכה ומאמינה שכדי שעובד יהיה מרוצה ואפקטיבי, הוא גם צריך להצליח לקיים את החיים שמחוץ לעבודה באופן המייטבי. הכירו את ענת דרטלר גזי מנהלת סניף ירושלים בחברת אדם מילא.

עבורי זו מלכה פיוטרקובסקי. תלמידת חכמים, פוסקת הלכה, מובילת דרך, אחת מהנשים הראשונות בתחום, ממקימות “פורום תקנה” שמטפל ברגישות בנפגעי פגיעה מינית בחברה הדתית.   אשה מובילה בתחומים של עזרה לנפגעות פגיעה מינית בציבור הדתי התרת עגונות ודילמות עכשוויות של הלכה דתית מול מציאות.

הו, יש היצע כה רב של ספרים טובים שהייתי ממליצה לכל אשה לקרוא שתקצר היריעה. ספר אחד שהיה ועודנו מכונן עבורי הוא הספר “גיא אוני” של שולמית לפיד. קראתי אותו לראשונה בתיכון, לאחר מכן בצבא, ומאז עוד כמה פעמים. הספר מעביר באופן כה מוחשי את הסיפור של ראשית ההתיישבות בארץ, בראש פינה. את סיפורה של פאניה שלקחה את גורלה בידיה וברחה מהפוגרומים ברוסיה, את סיפורו יחיאל ששכל את אשתו ונותר אלמן עם 2 ילדים ואת סיפור החיבור הפונקציונלי ביניהם שמתפתח לאורך הספר. הספר הזה לימד אותי לדבר ולתקשר: פאניה ויחיאל כמעט לא מתקשרים מעבר לנחוץ. הלב שלהם מלא בתחושות ורגשות עזים אבל הם לא מדברים ולא מבטאים דבר זה בפני זה. “לו היו מתקשרים, זה היה ממש יכול לסדר להם את החיים” מוסיפה ענת בחיוך .

תהיי מתבגרת בת 16, עד שתגיעי לעולם התעסוקה עוד יעלו לך מיליון רעיונות בדרך, מיליון מחשבות והתנסויות, ועוד תשני את דעתך כמה פעמים. מה שכן, אפשר להתחיל לסמן את המקומות והתחומים שאת מרגישה שטוב לך איתם, שאת פורחת ומשגשגת בהם, כנראה שאלו האזורים המיטביים שלך ויש סיכוי שגם בעתיד הם יהיו המקומות החזקים שלך.

אני אוהבת מאד את הקשר הרציף עם אנשים, בין אם זה צוות העובדים, קולגות, מועמדים, או לקוחות. המנעד של האנשים שאני בקשר איתם בקשרי עבודה הוא כה גדול, מגוון של מגזרים, חברות, מגדרים, גילאים וכו’, שאני מרגישה שזה מעשיר ומפרה אותי.

עינת קורנפלד
עינת קורנפלד

היא אוהבת את ההון האנושי איתו ומולו היא עובדת בתפקידה כמנהלת סניף באר שבע בחברת אדם מילא. לרגל “שבוע האשה הבינלאומי” הכירו את עינת קורנפלד שאוהבת את העשייה, הגיוון ואת ההיכרות עם עולמות תוכן שונים שכרוכים בעבודתה. “מקום העבודה שלי הוא מתפתח ומתחדש, זהו מקום טוב שמעצים אותי ומאפשר לי לצמוח” אומרת עינת.

אמא שלי. אמי עלתה לארץ בגיל 15 משבדיה יחד עם משפחתה לעיר תל אביב, סיימה תיכון והתגייסה לצבא למודיעין 8200. במהלך השרות הצבאי פגשה את אבא שלי ומאז ועד היום הם יחד. על מנת שאבא שלי יוכל ללמוד ולפתח קריירה מצליחה היא עברה בשבילו לבאר שבע, שם עבדה בחצי משרה כשיננית על מנת לאפשר לאבא שלי ללמוד 3 תארים באוניברסיטה ולפתח קריירה. היא עבדה בחצי משרה וגידלה 4 ילדים כמעט לבד. אמא שלי הייתה מאושרת בחלקה אך לא וויתרה על החלום להצליח בעצמה. בשונה מרוב האנשים והמסלולים הרגילים, אמא שלי למדה בגיל מאוחר, סיימה תואר ראשון ואף פתחה מרפאה פרטית ועבדה כעצמאית. היא למדה איך לתת לעצמה ביטוי, איך לקדם את עצמה על מנת להצליח באופן פרטי ויחד עם זאת לתחזק זוגיות בריאה וטובה ולהמשיך לתמוך, לעזור ולגדל את כל הילדים. היא אישה חזקה, בלי אגו, מעניקה ללא ציפיה לתמורה ואינטליגנטית.

“משאלה אחת ימינה” של אשכול נבו. הספר הזה מספר בכלל על ארבעה גברים, חברי ילדות, שבגיל 28 מחליטים להעלות על הכתב משאלות אותם יבחנו בעוד ארבע שנים, בדיוק בזמן המונדיאל הבא. על פניו לא הספר האידיאלי שאישה צריכה לקרוא, אך עם זאת, אשכול נבו מצליח להפוך ספר גברי כל כך בהגדרתו לדבר הכי רך, נעים ובחלקים גדולים אף מאוד נשי ונוגע. יש שם שכול, יש שם בגידה, יש שם התמודדות עם חברים, יש שם אכזבות ויש שם חלומות – יש שם את כל התחנות שאני יכולה להבין ולהזדהות איתם.

למצוא מקום בו היא תוכל לצמוח, ללמוד ולרכוש כלים. להשקיע, להתחבר ולאהוב את מה שהיא עושה – התוצאות שלה יהיו טובות והיא תחוש סיפוק. לא לחשוב רק על המטרה הסופית אלא לחיות את הרגע.

לפני כ 5 שנים התמודדתי לראשונה עם השילוב בין זוגיות, אמהות וקריירה – למדתי ליצור מהקושי אתגר. השילוב בין שלושת התחומים יכול להצליח בעזרת השקעה רבה ואהבה לכל תחום בנפרד. בעיני השילוב בין הדברים מעצים ומחזק אותי כאמא וכאשת קריירה. ההבנה היא לא לוותר על מי ומה שאני אלא לחיות לצד הרצונות והשאיפות שלי כאדם.

גלית רובינשטיין
גלית רובינשטיין - מנהלת מערך הייעוץ

 היא מאמינה שאישה מאושרת, אשר חשה סיפוק במגרש הקריירה, מלמדת את ילדיה על ידי “מודלינג”, עד כמה זה חשוב לבוא לידי ביטוי בעבודה, להציב מטרות ולהגשים אותן. לרגל “שבוע האשה הבינלאומי” הכירו את הפסיכולוגית התעסוקתית גלית רובינשטיין, מנהלת תחום הייעוץ בחברת אדם מילא. “אנו יודעים כי ילדים לומדים על ידי תצפית יותר מכל נאום שנעביר להם” אומרת גלית ומסבירה: “קריירה וילדים יכולים בהחלט ללכת ביחד, עם תכנון, ארגון וביצוע נכונים. יחד עם זאת, אם שתי הזירות לא מנוהלות היטב יכולה בהחלט להתרחש התנגשות. לכן, אני מאמינה שכל הורה צריך לשבת רגע עם עצמו ועם בן או בת הזוג שלו על מנת להבין מהם הצרכים, מהם הגבולות וכיצד נכון לשמור על איזון – מה שיעזור לנהל את המצב באופן המתאים לנו”. 

אין רק אישה אחת שמעוררת השראה עבורי, אני נוטה לשאוב השראה מנשים רבות, בעיקר אלה שחיות את חלומותיהן תוך איזון התפקוד בתוך המשפחה. משימה לא פשוטה בהחלט.

ממליצה בחום לקרוא את הספר של אירווין יאלום “להיעשות אני”.

תלמדי מה שמעניין אותך ונוגע לליבך, מה שמעורר את תשוקתך. התשוקה והחיבור הם הסוד להצלחה – מה שתעשי עם זה בהמשך כבר יסתדר באופן מדויק יותר.

אני אוהבת את העובדה כי אין יום שדומה לקודמו וכי יש לי הזדמנות נדירה לגעת בתחומים רבים, להעמיק בהם ולהחשף למגוון מאד רחב של עשייה בתוך המקצוע שלי, מייעוץ וטיפול רגשי ומשמעותי באנשים ועד לניהול פרויקטים מורכבים ומעניינים.

אניה בריילובסקי
אניה בריילובסקי

הפסיכולוגית הנמרצת אניה בריילובסקי, מנהלת יחידת אבחון בסניפי הצפון של חברת אדם מילא. אניה מוכיחה את הטענה שנשים הם מולטי-טאסקינג, את אורח חייה היא מגדירה כ”ריצה” בין מכלול המטלות הנשיות והתמודדות יום-יומית אמיצה עם הקשיים עמם מתמודדת כל אשה עצמאית מודרנית.

הולך ביחד, בטח הולך. יותר נכון רץ! – רץ מפגישה לישיבה, לשיחה, לאיסופים מהמסגרות, רץ בין חוג לחביתה לארוחת ערב ואז להתחבר שוב למחשב, ובסוף בסוף – בעיקר זוחל לכיוון המיטה. וכשרצים כל כך הרבה, לפעמים יש קצת שברי מאמץ. “גם זה קורה” היא מוסיפה בחיוך. תפיסתי בנושא היא שאין טעם לנסות למצוא איזונים, צריך לזכור שאי אפשר להחזיק את כל הכדורים באוויר תמיד, סביר שמשהו יפול וצריך רק לקוות, שמה שנופל לא יהיה יקר מדי ובשאיפה יהיה בר תיקון.

בהמשך לשאלה הקודמת, כשרצים כל כך הרבה אין גם זמן לחקות מודלים. אני משתדלת בעיקר לקבל השראה מהאנשים סביבי, מנשים וחברות מוכשרות ואהובות. וגם, מנסה להתמלא בהשראה בעצמי, לעצור לשני רגעים בחוף הים בדרך לעבודה, עם מוזיקה טובה באוזניות, להתעטף באוויר הצח ולמלא את ריאותיי באנרגיה ובחדוות עשייה.

“החברה הגאונה” של אלנה פרנטה הוא ספר שיש המון מה לקחת ממנו. ספר שיש בו הכל: התבגרות, התפכחות, חברות ותשוקה על סוגיה. ואם בנשיות עסקינן, זהו ספר שמתאר בחדות ובעומק את התנועה שבין קנאה לקרבה, מתאר אינטימיות ושותפות נשית מרגשת.

קריירה היא לא רגע של החלטה או בחירה אחת, אלא המסע המתפתח של החיים. ולא כדאי לחשוש מהמסע!

ככלל – לא לפחד, לא לפחד שלא לדעת, לא לפחד להתלבט, לנסות ולטעות, לא לפחד לקפוץ למים ולגלות שהם קרים, לסמוך על עצמך שגם אם את בולעת מים, בסוף תלמדי לשחות.

וכן, להתעסק פחות באיך הדברים נראים או נשמעים ויותר במה נכון ומדויק עבורך.

אוהבת את היצירה, את החיבור שבין החשיבה וההתבוננות הפסיכולוגית לבין זו העסקית. אוהבת את החדש, את הידיעה שיש לי עוד מה לגלות ואת הרצון שיש בי לגלות זאת.

מיכל לוין
מיכל לוין

היא חושבת שעצמאותו של אדם היא ערך עליון וטוענת: “העובדה שיותר נשים נמצאות היום במעגל העבודה, עומדות בזכות עצמן ואינן תלויות בפרנסתו של “הגבר בבית”, היא התקדמות משמעותית. התקדמות זו מייצרת איזון בין נשים לגברים, ממנו נגזרות השלכות רבות לקידום מעמדה של האישה”. לרגל “שבוע האשה הבינלאומי” הכירו את מיכל לוין, מנהלת יחידת האבחון, הגיוס וה-OS בסניף ת”א של חברת אדם מילא.

בהינתן שמשפחה היא הדבר החשוב ביותר עבורנו, אם במקביל חשובה לנו גם הקריירה, זה “חייב” ללכת יחד. כל אחת מוצאת לעצמה את שביל הזהב שמתאים לה ובתוכו היא מתנהלת. אני חושבת שאשה שחשוב לה השילוב הזה, חייבת למצוא את הדרך, כיוון שהאושר טמון במיצוי הרצונות שלנו ככל שניתן.

קשה לי להצביע רק על אחת כזאת. אני יכולה לומר שכשאני רואה נשים מוכשרות כמו אורלי לוי, או צופית גרנט שאני באופן אישי מאד מחבבת, או אותה שופטת במחוזי שנתקלתי בה בדיון לפני כחמש שנים, זה בהחלט מעורר השראה. אני חושבת שהמשמעות של אישה מעוררת השראה, נכון אולי אם נלך אחורה בזמן לפחות עשור – תקופה בה אשת קריירה לא נתפסה כמובנת מאליה. היום נשים מנהלות קריירה בדומה לגברים, ולכן קצת קשה לי להתחבר לשאלה.

“פונטלנה” של מאיר שלו, ספר שמספר על קורות חייה של משפחת יופה, ממתיישבי עמק יזרעאל.

כיום כאמא למתבגרת בת 16 שבימים אלה מתמודדת בין השאר עם בחירת מגמה בתיכון, אני חושבת שמחד קשה מאד לחשוב ולכוון למה ארצה בגיל 26, שכן זה נראה רחוק וכאילו לא יגיע לעולם – הרבה יותר מעניינים החברים ותנועת הצופים. מנגד, אלו השנים שהן הבסיס לפתיחת האופציות לקראת גיל 26 (לימודים וכו’). אני יכולה לומר שמה שחשוב ולשם אני מכוונת את בתי, הוא לראות לאן מתקדם שוק התעסוקה, מהן המקצועות שיישארו גם בעוד 20 שנה, אלו מיומנויות יידרשו (במקביל לבין-אישיות) ומתוך זה לנסות לחשוב איפה היא רואה עצמה משתלבת, כשהחשוב בעיניי הוא מה יעשה אותה מאושרת. אני חושבת שהשילוב בין הנאה מהעשייה בעבודה, לבין “קריירה ופרנסה” הוא קריטי ביותר להצלחה.

אני אוהבת מאד את סביבת העבודה הבין אישית, את השינויים המתבקשים והמאתגרים איתם אני מתמודדת בשוטף ואת העצמאות ומרחב העשייה.

לכבוד יום האישה, הכנו לכן, נשים בלבד, הטבה מפרגנת. הירשמו לאחת מהסדנאות שלנו וקבלו 10% הנחה על סדנאות חודש אפריל, לכל מי שתירשם במרץ!

מעניין ? צרו איתנו קשר  digital@adam-milo.co.il